מה הצידוק המוסרי מאחורי הסירוב להשתמש בנשק גרעיני? ההתעקשות לדבוק דווקא במלחמה הקונבנציונלית קובע כי החברה מעדיפה לראות את חיילי מתים טיפין טיפין לאורך זמן- מאשר לראותם מתים כולם בבת אחת. החברה מגינה על האזרח, המצביע בעד מלחמה, מפני נזק גרעיני- בכך שהיא שולחת חיילים למות במקומו. בימי קדם, חיילים נחשפו ללוחמה מוגבלת, ואזרחים להגנה מוגבלת. אך במדינות דמוקרטיות, העם- לא בית המלוכה- הוא הרוצה במלחמה. מדוע שקהל הבוחרים שרצה במלחמה יזכה לחסינות?

לנשק גרעיני יש מספר שימושים. הוא יכול לאפשר מחסום רדיולוגי להגנה. לדוגמה, ישראל הייתה יכולה להפציץ שטחים פתוחים בסיני עם פרוץ מלחמת יום כיפור על מנת לעצור את ההתקדמות המצרית. קשה יהיה למצוא מתנגדים לשימוש מעין זה בנשק גרעיני. לשימוש כזה יש הן הרתעה ממשית שהופכת את השטח לבלתי עביר- והן אפקט פסיכולוגי על חיילי האויב. לו פצצות גרעיניות קטנות יפוצצו על צידו הסורי של הגולן, ימנע הדבר את התקדמותו של הצבא הסורי מבלי שיצלק יתר על המידה את הגליל.

בדומה לנשק כימי, גם הנשק הגרעיני הוא הגנתי. יכולתו ההתקפית מוגבלת לחזית הביתית. התקפה גרעינית מעל ראשם של חיילי האויב תמנע את התקדמותנו שלנו במערכה, והענן הרדיולוגי יהווה סכנה מיידית לחיילינו. על כן, השימוש בנשק גרעיני בשדה הקרב הינו מוגבל ביותר במקרה הטוב. הנשק הגרעיני מיועד אך ורק לשימוש הבלתי תקין פוליטית נגד אזרחים- או ליתר דיוק- מצביעים.

בכל מלחמה גדולה, עלינו להחריב את ריכוזי האוכלוסין של האויב בפצצות גרעיניות. זוהי מהות המלחמה- להחריב את רצון האויב ללחום. בכל מקרה, לאזרחים המודרניים יש מעורבות גדולה בהרבה בכל מלחמה מאשר שהיה בעבר: הם משלמים מיסים, מצביעים לממשלה לוחמנית, שולחים את ילדיהם לצבא, ועובדים בתעשייה הצבאית. מצד שני, אנו רואים בשנים האחרונות מגמה שמוציאה את האדם יותר ויותר משדה הקרב, ומחליפה אותו במכונות, כדוגמת מזל”טים וטילים.

מעטים הם האזרחים שיוצאים נגד פועלי ממשלתם בכך שהם מסרבים להתגייס. מעטים אף יותר מתחבאים/פוצעים את עצמם או את ילדיהם בכדי למנוע מהם להתגייס. במדינות דמוקרטיות וחצי דמוקרטיות, האזרח הוא חלק מהותי במכונת המלחמה. בכל כלכלה מודרנית, לא ניתן לצאת למלחמה ללא תמיכה ציבורית רחבה. אנשים משלמים מיסים ועובדים בתעשייה הצבאית שבלעדיה המלחמה אינה יכולה להתנהל.

הטרור- מלחמה המנוהלת על ידי חיילים הלבושים כאזרחים ומתחבאים בקרב אוכלוסיה אזרחית- הינה השלב האחרון בהתפוררות תדמיתה הרומנטית של המלחמה. בעת העתיקה היה נהוג שהצבא פושט על עיר והורג את כל תושביה, אך מתישהו בימי הביניים התפתחה הגישה לפיה יש להימנע מלהזיק לאוכלוסיה הבלתי מעורבת. אך עם הזמן התפוררה המלחמה האבירית לכדי מלחמת ההמון הצבאי (שכירי חרב, ואז כוחות מילואים). הצעידה האבירית עטורת השריון הוחלפה במלחמת חפירות במדי חאקי. המעבר לטרור, חסות מדינית על טרור, ומלחמות לווין הוא הגיוני ביותר: התוקפן משמר את יכולתו לנהל מלחמה, אך מגביל את מעורבותו בכך שמסרב להודות באחריות. תוקפנות בעולם שבה לסטנדרט העתיק- לפיו אין מוסר בעת מלחמה, מה שמאלץ את המגן לנטוש אף הוא את המוסר אם ברצונו לשרוד. איננו דוחים את הלגיטימיות שבאיפוק המוסרי, אך מבינים כי הוא מתנגש עם רצוננו לשרוד.

המלחמה הגרעינית אינה מיועדת לכבוש שטחים או משאבים כלכליים מכיוון שהזיהום הופך אותם לחסרי תועלת. האופציה הגרעינית מבוססת על שנאה ופחד. הערבים רואים איפוק הישראלי מפני שימוש בנשק גרעיני כסימן לחולשה- מה שמגביר את שנאתם. זהו דבר נורמאלי לחלוטין לשנוא אויב פחדן. איפוקה של ישראל מדרבן את הערבים להכות בה.

אמינות האיום הגרעיני תלויה במידת טירופו של המאיים. הרציונל הוא שממשלה הגיונית לא תשתמש בנשק שכזה (מה זה אומר על ממשלו של טרומן?). הדוקטרינה הגרעינית הינה מעצם טבעה בלתי רציונאלית, ורק ממשלה מטורפת מסוגלת לקיים הרתעה גרעינית אמינה. ממשלה העוקבת באדיקות אחר דוקטרינות משפטיות יכולה גם היא להציב הרתעה אמינה בכך שתקבע מספר תנאים שיאפשרו שיגור אוטומטי של נשק גרעיני. הפוליטיקאים הישראלים, המוכרים בשחיתותם, אינם מסוגלים לעמוד בהתחייבות שכזו. הדוקטרינה העדיפה לישראל הינה זו של התאבדות גרעינית אזורית.

הנשק הגרעיני הינו יעיל ביותר כנשק למתקפה ראשונית. לאחר שצבא האויב נע לחזית, אפילו נשק גרעיני טקטי לא יהיה עוד אופציה אפשרית בשל הנזק העצמי שייגרם. את האויב יש לתקוף בעודו אוסף את כוחותיו, אז מתקפה גרעינית תחריב את הצבא המתארגן- שלא יוכל להגיב. הצורך במתקפה שכזו הפך הכרחי לאחר שפקיסטן השיגה נשק גרעיני וככל הנראה העבירה פצצות לערב הסעודית. בכל מלחמה עתידית מול ישראל, המוסלמים עלולים בהחלט להפיל פצצת אטום על החזית על מנת להקריב את כוחותיהם שלהם יחד עם כלל הצבא הישראלי. גישה זו אינה תלושה מהמציאות. בשנת 73′, שר המלחמה המצרי התעמת עם סאאדאת עקב רצונו להפציץ את חיילי צה”ל, אשר חצו את התעלה ועמדו עתה פנים מול פנים עם החיילים המצרים. בכל מלחמה כוללות, יהיו מדינות מוסלמיות קיצוניות נכונות להקריב את חייליהן, אזרחיהן ותשתיתן במטרה להרוס את ישראל. במאזן אימה שוויוני, ישראל תמיד תפסיד. על כן המטרה חייבת להיות להרוס את יכולתו של האויב לפני שהוא מסוגל לפגוע בנו.

קיומו של מאגר נשק גרעיני בצמוד לאיפוק פוליטי הוא כשלעצמו מספיק בכדי לעורר טרור. חשבו על מדינה ערבית כדוגמת סוריה. סוריה יודעת שבכל עימות גדול מול ישראל, זו עלולה בהחלט לבחור בהתאבדות הגרעינית כמוצא אחרון, ועל כן אינה ששה לתקוף את ישראל- לפחות לא בקנה מידה גדול. מצד שני, סוריה יודעת שישראל לא תפנה לגרעין עקב פיגועי טרור, ועל כן היא תומכת בחמאס וחזבאללה.

ההרתעה הגרעינית תלויה ביכולת לתת מכה שנייה. היכלות לספוג מכה גרעינית ראשונה ולהנחית מכת תגמול. מדינות גדולות משיגות אפקט זה בכך שהן מסתירות משגרים בודדים ברחבי המדינה, שיכולים להגיב גם אם מרבית המדינה הושמדה. מדינות גרעיניות קטנות, כדוגמת פקיסטן, ערב הסעודית ובקרוב עוד מספר מדניות מוסלמיות, אינן יכולות להרשות לעצמן לעשות זאת. על כן, מדינות אלה מתפתות להיות הראשונות שישתמשו בנשקן הגרעיני. כמו כן, מדינות אלה וודאי רואות בכך אופציה ברת קיימא- להפציץ עיר ישראלית בנשק גרעיני, ואז לאיים בהמשך ההפצצה אם ישראל תגיב. פתיחת מלחמה במתקפה גרעינית ולאחריה מעבר לנשק רגיל הינה כלי יעיל לשבירת רוח הלחימה של האויב.

הנשק הקונבנציונלי נפרס בשדה הקרב תחת ההנחה ש”נראה כי אני חזק ממך”. עם נשק גרעיני, הליך קבלת ההחלטות הוא אחר. “אני יודע שאתה יודע שאני יודע, על כן אתה תפעל, ולכן אני מחויב גם כן”. רק נכונותה של הממשלה להיכנס למאבק שכזה הוא הגורם המכריע. מדינות גדולות יכולות במקרה הצורך לספוג מכה ראשונה קונבנציונאלית, אך עדיין נותרות היסטריות באשר לאופציה הגרעינית. אך אפילו מכה קונבנציונאלית גדולה תהיה יותר מדי לישראל הקטנה. יחסה של ישראל כלפי מכה קונבנציונאלית שווה לתגובתה של ארה”ב למכה גרעינית: יש למנוע אותה בכל מחיר. במלחמת יום הכיפורים, צבאה של מצריים היה במרחק ארבעה ימים מירושלים.

עם העומק האסטרטגי של מדבר סיני, ישראל יכלה לשחק לפי הכללים ב73′, ונכשלה לספק מכת מנע. בכל מלחמה נוכחית, תקוותה היחידה של ישראל תהיה להנחית מכת מנע- ולנהל את המלחמה עמוק בשטח האויב. במרחק שכזה מערי ישראל, האופציה הגרעינית היא היחידה ברת הקיימא,זו שמעניקה ליהודים ביטחון.