“בדיוק באופן בו הם הורגים אותנו, עלינו להרוג אותם כך שייווצר מאזן טרור… נעשה בדיוק מה שהם עושים. אם הם הורגים את נשינו וחפים מפשע בצד שלנו, אנחנו נהרוג את נשיהם ואת החפים מפשע בצד שלהם עד שהם יפסיקו.” אוסמה בן לאדן, אוקטובר 2001. זוהי עצה טובה עבור ישראל בכל הנוגע לעזה.
מה היא האלטרנטיבה למאזן כוחות ביחסים בינלאומיים? האידיאליסטים צווחים כנגד האלימות, אך האלימות היא מה שהפיל את המשטר המונרכי הצרפתי ואת המשטר הנאצי. ללא אלימות, המתיישבים האירופאים לא היו מצליחים להתמודד עם המקומיים ולהקים את אמריקה או את קנדה. המשטרה עוצרת פושעים באופן אלים. אלימות לא רק מגינה על החירות, היא גם מסייעת להגשים מטרות מועילות אחרות. גרמניה ואיטליה אוחדו והתבססו כמדינות מודרניות באמצעות אלימות. אטאטורק פנה לאלימות בכדי למחוץ את עמוד השדרה האסלאמי של טורקיה. הקומודור פרי איים להשתמש באלימות בכדי לפתוח את יפן לסחר עם אמריקה. אלימות היא כלי שלא ניתן להתעלם ממנו, הן למטרות טובות והן למטרות מרושעות.
חברות משתנו, אך ישנן קבוצות המסרבות לקבל את השינוי – שאותו חייבים לאלץ אל תוך המציאות. ישנן שתי אלטרנטיבות תיאורטיות לאלימות: משא ומתן מתוך רצון טוב, ותווך. הנחת הרצון הטוב לעולם לא עבדה בעבר, כיוון שהנושא החברתי חשוב מדי. אנשים מתחשבים באינטרסים של מי שעומד מולים ומוותרים על עניינים שעבורם הם טריוויאליים כיוון שהם מצפים שבעניינים טריוויאליים הצד השני יעשה את אותו הדבר. רצון טוב הוא דרך לעשות אחד לשני טובה: התחשבו באינטרסים של מי שעומד מולכם ואז תצפו שהם יתחשבו באינטרסים שלכם בנושאים אחרים. הסכמה הזו ניתנת ליישום רק במערכת חילופין קטנה ובלתי מוגדרת. ביחסים בינלאומיים, מצד ניגוד עניינים הוא נדיר אך בעלת חשיבות עצומה – מערכות כאלו לא יוכלו להתאים לגישה הסטטיסטית. מדינה שמוותרת בכל הנוגע לגבולותיה לא יכולה לצפות ליחס דומה מצד שכניה. לגרמניה וצרפת לדוגמה, היה רק סכסוך גבולות אחד – אלזס-לורן – התחשבות רחומה מצד מדינה אחת לא תענה באופן דומה מהצד השני.
משא ומתן מתוך רצון טוב יכול להוביל להסכם המקובל על שני הצדדים, ושאינו נשען על הציפייה ליחסי גומלין עתידיים. זה בערך כמו לחלק את אלזס-לורן בין שתי המדינות. אך כיצד לחלק, כאשר שני הצדדים אינם בעלי כוח שווה כלל וכלל? חלוקה לחצי תפגע במדינה החזקה. ומדוע שהמדינה החזקה תסכים לחלוקה בכלל, ולא תיקח את כל השטח בכוח?
הצדק הוא דבר חמקמק. הישראלים מצביעים על כך שהפלסטינים יישבו את מישור החוף למשך תקופה של בקושי דור אחד, לפני שברחו מבתיהם בעקבות הקמת המדינה היהודית. דור אחד הוא זמן מועט מכדי לטעון לריבונות שבטית על הארץ. הפלסטינים עונים, באופן הגיוני, שהיהודים יישבו את האזור זמן פחות הרבה יותר בעת המודרנית, וללא ספק יש להם פחות זכות על הארץ. הצדק תלוי בסט ערכים משותף ובדרך לא עובד בין אומות שערכיהן מנוגדים. שיתוף פעולה הוא דרך פעולה בתוך קבוצות, אך קבוצות מתחרות אחת בשנייה.
אם אומות אינן משתפות פעולה באופן כללי, אולי נגדיר מתווך? זה יכול לעבוד אם הצדדים רואים במתווך גורם הגון וישר. מערכת החוק כוללת חוקים ונהלים – החוקים מייצגים את הערכים. על מנת שיהיה אפשרי לבחור מתווך, על הצדדים לקבל את מערכת ערכיו – בסיס השיקולים שלו – כצודקת. עם זאת, כיוון שיש להם ערכים מנוגדים, אין כל מערכת ערכים של צד שלישי שתראה כצודקת לשני הצדדים גם יחד. הערבים והיהודים יכולים כל אחד בתורו לטעון שהאו”ם נשמע לרצון הצד האחר.
אם לא קיימים מתווכים בינלאומיים המוסכמים על שני הצדדים, אולי ניצור בית משפט המקובל ברמה הבינלאומית ונאלץ את הצדדים לקיים את פסיקותיו? האו”ם מראה שגישה כגון זו אינה ניתנת ליישום. כיצד נגדיר “מקובל בינלאומית”? “מקובל על רוב האומות” משמעו להשוות בין קולה של צרפת לזה של מדגסקר – סידור שכזה נראה כלא הגיוני. “מקובל על רוב האנשים” יאפשר לשתי המדינות בעלות מספר האזרחים הרב ביותר, סין והודו, לשלוט בעולם. בתי המשפט האזרחים פיתחו אמצעים רבים שבאמצעותם ניתן לדאוג לכך ששופטים ומושבעים בעלי אינטרסים משל עצמם לא יוכלו לפעול. באו”ם, לכל מדינה יש אינטרס עצמי ואף מדינה אינה יכול לשמש כשופט נאמן. כמעט כל המדינות מעוניינות באספקת הנפט הערבי, אף מדינה אינה מתעניינת בגורלה של מדינת ישראל. נחשו מה תהה התוצאה בהצבעה באו”ם בכל הנוגע לעניינים ישראלים-ערביים.
היכולת לאכוף את דעתך הוא אמת המידה היישומית היחידה בכל הנוגע ליחסים בינלאומיים. זה לא דבר רע. האינדיאנים הנחותים טכנולוגים והאירים הנחותים מספרית השיגו עצמאות באמצעות אלימות. אלימות היא אינדיקאטור לעומק האינטרס של עם מסוים מעבר להצבעה הבינארית של כן או לא. אלימות היא לעיתים קרובות הדרך היחידה לקבוצה חסרת משמעות לקבל תשומת לב. המדינה הפלסטינית נכנסה למציאות רק בגלל הטרור של אש”ף. רק לעיתים רחוקות מאזן הכוחות בא לידי ביטוי בהתפרצות אלימה. רוב הזמן, הצדדים פועלים על פי האיום הנתפס.
אלימות היא כלי שלא ניתן להתעלם ממנו בדיוק כפי שהייתה בתקופת האבן.