הנאצים היו חסרי מזל. אם הם היו פותחים במלחמה שבעה עשורים מאוחר יותר, גרמניה לא הייתה נוחלת תבוסה מוחצת שכזו. התקשורת הייתה זועקת אודות מספר ההרוגים של בנות הברית והיא הייתה קוראת לחיסול הברית עם רוסיה שחזרה ובצעה פשעי מלחמה. מעריצי התרבות היפנית העתיקה היו מוכרים חולצות במחאה על הפצצת יפן. הטייסים האמריקנים היו עומדים למשפט על כך שהפציצו אזרחים גרמניים.הדמוקרטים היו מכריזים על כך שהמלחמה הופסדה בפרל-הרבור ושנוצחה די הצורך בסיציליה ובתוך כך היו קוראים ליישוב העימות בדרכי שלום. הפונדיטים היו מכריזים על התנגשות התרבויות – העולם החדש נגד הארים – שלו אין פיתרון צבאי. ונחשו מה – לאותה בעיה פוליטית, אידיאולוגית ותרבותית היה פתרון צבאי.
ניתן לתאר את השינוי המהותי מאז שנות ה-40 כניצחון האוטופיסטים. אותו המון אפלטוני, שקיבל חיות ומרץ חדשים על ידי רוסו, לא מת עם מות האיחוד הסובייטי. מגפת הרציונאליזם פשתה בכל החברות החופשיות. ה”השכלה” הפכה מניסיון להבין את היקום לטענה שהיקום מובן בכללותו. אם הוא אכן מובן, ניתן לתכננו ולתקנו. עידן המידע חיזק את הרעיון לפיו הכול הוא בר הבנה. השמאלנים דמיינו שהם יכלו להפוך ליכולי-כל. לאורך כל ההיסטוריה, אנשים פתרו בעיות דרך עימותים בדרך המיושנת: הם פתרו אותם דרך מלחמה. השמאלנים, שנכבשו על ידי האמונה האוטופית ברציונאליות האנושית, מאמינים בפתרון סכסוכים באמצעות דיבורים. וכך אנו רואים את האו”ם, את תהליך השלום הערבי-ישראלי וועדות חוזרות ונשנות.
התקשורת הליבראלית, מצדה, אינה מרושעת או אנטי-אמריקנית. העיתונאים, הפועלים על פי התבנית האוטופית, מדמיינים לעצמם שהם יודעים טוב יותר מההמונים, במיוחד מהחייל הפשוט הנלחם בתוך אבק ובדם. העיתונאים מרגישים שהם חייבים להועיל לציבור באמצעות עצותיהם – כל עצה בעלת ערך, על פי הגדרתה, מנוגדת להשקפה הרווחת בציבור (וזו שאכן צודקת). באופן התחלתי, התקשורת מובילה את מצב הרוח הציבורי. באותו זמן – התקשורת היא פטריוטית. ואז מצב הרוח המקומי רואה את הכותרות הבוערות, והתקשורת אינה יכולה להוביל יותר. באותו הזמן, התקשורת עוברת לביקורת על כל החלטה שהממשלה או הצבא מבצעים.
אין בהיסטוריה דוגמאות להתמודדות עם הבעיה המודרנית שבה התקשורת מעצבת את דעת הקהל. פעם, לכנסייה היה את אותו כוח אך ברמה פחותה הרבה יותר. בדיוק כמו הכנסייה, לא ניתן לתקן את אחיזתה של התקשורת בחברה, אך בסופו של דבר היא תשבר – עדיף שהדבר יקרה באמצעות איזו טכנולוגיה חדשה שתציע מידע מגוון יותר.
בנתיים, גופי תקשורת כמו מה-BBC הממומנת על ידי הערבים ועד אל-ג’זירה – הם אויבים ונחשבים למטרות לגטימיות.