אסד – הדיקטאטור שממנו כדאי ללמוד
ברעיון שהעניק לאחרונה לרשת בי.בי.סי הפגין הדיקטאטור הסורי בשאר אסד את חוכמתו הכבירה. בערמומית הערבית האופיינית הוא גינה את “כל ההתקפות על האוכלוסיה האזרחית החפה מפשע”, והוא בוודאי התכוון לכך לא שרק אוכלוסיה שלווה מותקפת אלא גם אלה שתומכים בכוחות ההתנגדות לכיבוש אמריקני מותקפים. העולם המוסלמי הבין את הרמז והכה כפיים. המערב לא הבחין ברמז והצטרף לחגיגה.
אסד הצהיר שהוא מוכן לשאת ולתת עם ישראל באמצאות מתווך ניטראלי. ברור שמתווך כזה לא קיים ולכן לא צפוי כל משא ומתן. ובכל זאת למה לו לבקש את המתווך? כייוון אסד יודע שישראל אינה מוכנה לוויתורים שהוא דורש והוא זקוק לאמצעי-לחץ גס. אכן, עמדה נוחה לתחילת המשא-ומתן!
אך אין באמת על מה לדבר. סוריה עצמה אינה צריכה מישראל דבר חוץ מתיקוני גבול מזעריים. ככל הנראה אסד ימשיך במסווה של משא ומתן ללבן את האיבה כלפי ישראל ולהציג את העמדה הערבית המסורתית: חלוקת ירושלים, זכויות השיבה של פלסטינים ופיצויים לערבים מהכובש הישראלי האכזרי.

אסד אינו זקוק למתווך כדי לדון על הנושאים שבאמת הגיע זמנם להיות נדונים: על עזיבתם של הערבים את ישראל כפי שהיהודים בעבר הלא רחוק עזבו את סוריה, על שילומי פיצויים על כל הרכוש היהודי הנשדד, ופיצויים לישראל על המלחמות שסוריה יזמה נגדה והפסידה.
אסד פרגמאטי ולכן מאוד מודאג מהדוקטרינה של מכת המנע הישראלית. הוא לא שכח את 1967. אולם, למה לו לדאוג – הרי איום במכת מנע לא מהווה תוקפנות אלא הרחקה של התוקפנות האפשרית של הצד השני? אסד מעוניין באפשרות לרכז את כוחות הצבא שלו בקרבת גבולות ישראל כדי מה – לשלוח אותם חזרה הביתה? ודאי שעל מנת לתקוף את ישראל!
אסד קורא לעולם ליישם את החלטות האו”ם. הבעיה היא שכל צד מפרש את החלטות האו”ם אחרת ואף אחד לא מתייחס ברצינות להחלטותיו. אסד בטוח שארה”ב הכריזה על סוריה כמדינה תומכת בטרור כדי להימלט מאחריות. מדובר כנראה בכך שארה”ב מנצלת את המוסלמים המסכנים (אולי על ידי רכישת יותר מדי נפט מהם?) ובכך שהחיזבאללה יונק מזעמו של העם ולא מסובסידיות סוריות.
אסד מנסה ללמד את המערב הגינות: “כל עוד שהחיזבאללה זוכה לתמיכה בעם אתם חייבים לנהל איתו יחסים”. ומה לעשות עם ההצהרות הליבראלים על “העם הלבנוני שחיזבאללה מחזיקה כבני-ערובה”?
אסד הוא דיקטאטור מנוסה, שועל פוליטי הרגיש לרחשי הלב של ההמון יודע שחשובה פופולאריות ולא הפלטפורמה פוליטית. לעומתו המערב נוטה לתמוך באישים עלומי שם , ולהתעלם מקבוצות פופולאריות אך עוינות כמו החמאס.
אסד מסרב לנתק את קשריו עם החיזבאללה ואיראן. הוא מבין ששלום – תוצר של כוח וניצחון ולא של הפגנת חולשה, של וויתורים ונסיגות. אסד נמצא בעמדה אסטרטגית טובה יותר מישראל או ארה”ב. סוריה ממילא מנודה בעולם, אין לה מה להפסיד, אך יש לה הרבה מה להשיג. כל עוד בעלי בריתו – איראן והחיזבאללה – מנצחים, אסד יכול לא לדאוג לשלטונו.
אסד הוא מנהיג מהסוג החדש: משכיל ומנומס, אך החלטי וחזק. הוא יודע שאסור להתעלם מדעת הקהל. טיפוסים כאלה הופיעו לאחרונה בחברות ערביות רבות. ככזה הוא הרבה יותר מסוכן מאשר אביו..