קונדי נהגה בגסות רוח ובעיוורון האופייני לה כשהזמינה את אולמרט ואבו-אבאס להשקיף על עיר-העתיקה של ירושלים ממרפסת חדרה בבית-מלון. אולמרט הפגין את ההתרפסות השגרתית שלו בהלכו אחרי קונדי. זה כבר מעבר לטעות פוליטית: ראש הממשלה מנהל משא-ומתן עם אויבו המושבע בחדר בבית-מלון, כשליח זותר. גם לקונדי לא יאה להפנות את תשומת ליבו של אבו-אבאס לירושלים כרמז להבטחה עתידית. ירושלים – בירת ישראל ולא נושא למשא-ומתן. לא נקודת המחלוקת, לא עיר-המריבה ולא כל כינוי אחר שמנסים להדביק לו הליבראלים. יהודים לא צריכים להצדיק את זיקתם לירושלים ע”י טיעונים פוליטיים – אנחנו פשוט נמשיך להתפלל כפי שנהגנו במשך אלפיים שנה: “לשנה הבאה – בירושלים!”

ממשלת ישראל בוגדת בעמה, פוגעת בכבודם וזכרם של אלפי חייליה ואזרחיה שמסרו את נפשם על תחייתה של מדינת ישראל כשהיא מפקידה את גורלה בידי נכרים. תראו את ה”קוורטט”: ארה”ב הטילה אמברגו על הספקת האמל”ח לישראל ב-1948; היא התראה בישראל לא להכות מכת-מנע בערבים ב-1967(ללא הצלחה) וב-1973 (בהצלחה). ארה”ב מחמשת את מצרים ואת הרשות הפלסטינית. רוסיה ואירופה – אנטישמיות מובהקות. האו”ם – אסופת מוסלמים וברברים. מנהיגי ישראל הנשמעת לקווארטט הזה איבדה את שארית כבודה ומצפונה הלאומי.

ממשלת ישראל הנצורה גוססת. הכל נהרס : האמונה והאידיאולוגיה מבפנים, הבטחון וגבולותיה מבחוץ. מתקוות 1947 דרך הגשמתם הכמעט מלאה ב-1967 – אל הגטו של 2007. מדינות קורסות נוהגות לחפש את האשמים בכך ולהפנות את האשמות אל גורמים חיצוניים, ומוציאות את פורקנן על הגורמים הלא קשורים למפלתן. לכן ממשלת ישראל עוסקת בטיהורים במשכן הנשיא ובתוכה, בקרב קציני משטרה וצה”ל ובבתי-המשפט. הגיע זמן לסלק את הכנופיה השולטת.