היהודים מהססים, לא קולטים את הרמזים ומפספסים הזדמנויות.
עד 1970 פלסטינים לא נחשבו לעם. אש”ף הוכרז כארגון טרור בכל העולם.
כעת הפלסטינים בחרו בחמאס, שנסוג מהסכמי השלום ומשתמש בטרור. אולם היום הפלסטינים הוכרו כאומה, ואש”ף-פת”ח זוכה לקבלת פנים בפגישות רשמיות באירופה. זה היה צפוי כי מהפך דומה קרה ביחס לארגון טרור אחר – הקונגרס הלאומי האפריקאי של נלסון מנדלה.
ברם ישראל מוותרת צעד אחרי צעד במקום להעביר את הפלסטינים לירדן.
העולם לא נבוך לנוכח אכזריות, הרג המוני או טיהורים אתניים. כל מדינה עברה את תהליכים כאלה בזמן הקמתה. רק הססנות ממושכת מגונה. טבח המוני בוייטנאמים התקבל כסביר עד שהפך למטרד שגרתי. עשרים ושבע שנים היו צריכות לעבור מאז התקבלה החלטת האו”ם נגד האפרטהייד עד שארה”ב ובריטניה הטילו סנקציות, אף אם לא חמורות, נגד דרום-אפריקה.
הוויכוח בין הישראלים לפלסטינים הפך למטרד עולמי. היתרון המוסרי של האומה הלבנה המתמודדת עם כהיי-העור הינו מוגבל בזמן. קיים מאזן בין האכזריות המניחה את הדעת לבין שיקולים מוסריים. כשהעולם נוכח לדעת שדיכוי לא משיג את המטרות הפרגמאטיות הוא מתחיל לדאוג לצדדים המוסריים.
ישראל לא יכולה להמשיך בסכסוך עם הפלסטינים לנצח. העולם מתחיל לראות את הפלסטינים כקורבן אפילו כאשר אלה מפציצים את ערי ישראל. העולם יזעק על כל פשע ישראלי מדומה נגד הפלסטינים. היום, העולם דורש מישראל לפרק את גדר הביטחון ולהתיר כניסה חופשית של פלסטינים לתחומי ישראל. הזעקות האלה יתגברו וילכו. בכל כשלון פוליטי או כלכלי יאשימו את ישראל. שום סדרה של צעדים חיוביים לא תצדיק את קיומה של ישראל.
ישראל יכולה להתמודד עם הבעיה פלסטינית רק אם תפזר אותם בין לבנון לירדן.