במרד גטו ורשה מתו 56 אלף יהודים. מאבקם, אמיץ ככל שהיה, הוביל ל16 הרוגים בקרב תוקפיהם הגרמנים, פולנים וליטאים. הגרמנים הרסו את מבני הגטו באופן סיסטמתי מכיוון שידעו שהם מאוכלסים רק ביהודים. היהודים לא פרצו החוצה וחטפו פולנים כמגן אנושי. אי אפשר אומנם להבטיח שטקטיקה זו הייתה עוזרת, היא לבטח הייתה עוצרת את הגרמנים מהצתת המבנים באופן עיוור או הפצצתם מהאוויר.
כאשר בעלות הברית כיבדו את המגנים האנושיים הגרמנים, התוצאות היו מחרידות. על אף שבעלות הברית החריבו את מרבית התעשייה הצבאית של גרמניה עד לסוף שנת 43, הנאצים המשיכו לקבל אספקה ממפעלים בבלגיה, צרפת ושטחים כבושים אחרים, אותם לא השמידו בעלות הברית, ובכך סיכנו את חייליהם בהמשך הלחימה.

הביקורת על השימוש שעושה החמאס במגנים אנושיים הינה צבועה ביותר. כל צבא עושה זאת, ולרוב בקנה מידה גדול בהרבה. ב1940, צרפת הסתתרה מאחוריה בלגיה, ובכך דרבנה את הנאצים לתקוף דווקא מדינה ניטראלית. כמו כן, הפרובוקציות הבריטיות נגד נורבגיה אילצו את הגרמנים לכבוש אותה. בריטניה השתמשה במלטה בכדי ליירט מתקפות גרמניות וכוחות איטלקיים בדרכם לאפריקה, ובכך חשפו את האי למתקפות מזעזעות מצד גרמניה. בעצם כניסתם למלחמה, הגנרלים הבריטים חשפו את לונדון לטרור ההפגזות. מפעלי הצבא מוקמו במרכז לונדון במקום בלב בסיסים צבאיים – מקרה קלאסי של שימוש במגנים אנושיים. צבאה של כל מדינה משתמש במגנים אנושיים בעצם נכונותו לסכן את האוכלוסייה האזרחית.

מי שמגנים את הפצצת דרזדן לרוב אינם מבינים שהפצצות טרור היו בזמנו טקטיקה מקובלת. הגרמנים הוציאו את השד מהבקבוק כאשר הפציצו את גרניקה בספרד, ואז את ורשה ורוטרדם. לאחר שעשרה מטוסים גרמנים הפגיזו את לונדון בטעות, במקום את המפעלים הצבאיים שלה, בריטניה הייתה רשאית להפציץ את ברלין. דרזדן והירושימה לא היו מקרים יוצאי דופן, אלא טקטיקה צבאית מקובלת.