המזרח הפרוע, מאוד פרוע. המזרח התיכון
בוש האשים בחוסר אחריות את מתנגדי התוכנית החדשה לטיפול בעיראק , כי “הם לא מציעים כל אלטרנטיבה”. לפעמים לא להציע כלום זוהי הדרך הטובה והנכונה ביותר. יצחק שמיר לא הציע כל תהליך שלום, הוא פשוט התעלם מהערבים – ואלה ידעו את מקומם. לממשלת ארה”ב לקח עשרות שנים להכיר בעובדה שאין להם מה לעשות בוייטנאם. בעיראק, ההכרה הגיעה מהר יותר. בהיסטוריה של ארה”ב היו תקופות של אלימות: גם עיראק צריכה לעבור את התקופה האלימה, הדומה ל”מערב הפרוע”, בדרך ליציבות אפשרית בעתיד. את התבונה המדינית אי-אפשר לכפות, אותה צריך להשיג.
האסטרטגיה החדשה של בוש נועדה “להגן על אוכלוסיית בגדאד”. בשביל מה? טוב יותר יהיה להפסיק להחרים את נשקם – שהאוכלוסייה תגן על עצמה מפני המורדים, אם היא חפצה בכך. בזמן שחיילי ארה”ב נהרגים בעיראק משלמי המיסים האמריקנים סופגים הפסדים: עיראק מוכרת את הנפט לארה”ב במחירים מופקעים.
בוש מתאר את עיראק כשותפה למאבק בטרור. עיראק הייתה שותפה בזה, שותפה הסמויה – בזמנו של סדאם, שלא הסתדר עם הפונדמנטליסטים. כעת, תחת השלטון השיעי היא תהיה שותפתה של איראן.
הדרך האופטימאלית לנצל את כוחותיה של ארה”ב בעיראק: להעביר אותם לאיראן, להנחית מכה אכזרית ומשפילה על האייתולות הגרעיניים, ולחזור הביתה.
קונדי איימה על איראן ב”תוצאות קשות” על תמיכתה במפגעים השיעים בעיראק, על מימון מכוניות התופת המתפוצצות שם. האיום הזה הוא לא אמין לאחר כישלונה של ארה”ב לעצור את תוכנית הגרעינית של איראן, מסוכנת בהרבה ממכוניות התופת.
גברת קלינטון הייתה מוקפת בחומה חיה של חיילים בעת ביקורה בעיראק. מדוע לפוליטיקאי שעושה יחסי ציבור בביקורו בעיראק להשתמש בחומה חיה של חיילים?