נתינת חינוך חינם לילדיו של שוהה בלתי חוקי, הינו שווה לנתינת כספי שוד בנק לילדיו של השודד מכיוון שלא הם ביצעו את הפשע. ילדיהם של שוהים בלתי חוקיים אינם פושעים כמו הוריהם, אך אין שום סיבה שהם יהנו מהפשע של הוריהם.
מהגרים יכולים לבוא לפה מלכתחילה רק מכיוון שדורות של אזרחים שומרי חוק בנו מדינה לתפארת עם כספי המיסים שלהם- מכבישים, ועד לאוניברסיטאות וקצבאות רווחה. את המדינה הם בנו עבור ילדיהם, ולא עבור מסתננים אפריקאים. בעיה זו התעוררה דווקא בגלל התערבות הממשלה בסוגיות כגון רווחה ושכר מינימום: בחברה מופרטת וחופשייה לחלוטין, מהגרים עניים לא היו שורדים שבוע לו חוקי דיור ונראות ציבורית היו נאכפים.
אזרחות היא קניין בעל ערך שראוי שיימכר בידי הממשלה. אזרחים קיימים שרוצים להגר צריכים להיות רשאים למכור את אזרחותם. שוהים בלתי חוקיים מבצעים מעשה שוד כאשר הם מכריזים על עצמם כתושבים או אזרחים ודורשים הטבות שלא מגיעות להן. ממשלות לא יסכימו לפתוח שוק אזרחויות מכיוון שזה יהרוס להן את המונופול הקיים, וימוטט את הדרישות השרירותיות שהן מציגות כיום כתנאי לקבלת אזרחות. אזרחות ותושבות הן אולי הזכויות החשובות ביותר במדינת הלאום, והאליטה השולטת לא מתכוונת לוותר על כך לכוחות השוק.
לא רק שהממשלה מסרבת לגבות משוהים בלתי חוקיים את עלות האזרחות הגבוהה, אלא אף מכריחה יזמים מקומיים לשלם להם שכר מינימום. במקרה של מהגרים בלתי חוקיים, שכר המינימום הופך למס שמוטל על אזרחים שומרי חוק לרווחתו של פושע. מדהים לראות כמה אנשים תומכים בחוק שכר המינימום. הם אינם מבינים כי זהו למעשה המס הגדול ביותר שהם משלמים- ועוד שמדובר במס שנלקח מהם ברמאות. במקום לשאול גלויות האם עובדים יעילים מוכנים לסבסד במידה אדירה את עמיתיהם הלא יעילים, הממשלה שואפת לחלוקה מחדש של הממון בדרך ניפוח מחירים. ממשלה ריבונית רשאית לכפות כל מס שיעלה על דעתה, אך אין לה זכות לרמות את האזרחים.
לשכר המינימום והרווחה החברתית יש השלכות פוליטיות אדירות. למרות שהאבטלה הסמויה מגיעה לאחוז דו ספרתי, הכלכלה זקוקה לעובדים זרים. חלקם מגיעים שלא כחוק, חלקם נשארים שלא כחוק, רבים הופכים לתושבי קבע ומשנים לבסוף את פני החברה ללא היכר. הממשלה מממנת את חייהם של בטלנים מקומיים בזמן שהצרכנים מממנים את העובדים הזרים, אשר עובדים כאן עבור שכר מנופח מלאכותית. יוצא מכך שהחברה מפסידה בשני הקצוות. אם שכר המינימום המשולם לעובדים מקומיים הינו מס סמוי של חלוקה כפויה של העושר, אז שכר מינימום המשולם לעובדים זרים הינו דבר שבוחן את גבולות ההיגיון. מדוע שתשלם החברה לעובדים זרים יותר מהמינימום בעבורו הם מוכנים לעבוד? מיליארדי אנשים חיים בחברות בהן המשכורת החודשית אינה עולה על שלושים דולרים. מדוע אנו משלמים לעובדים הזרים פי חמישים מכך? הם היו עובדים בשמחה עבור 200 דולר לחודש אילו היו מעסיקיהם מספקים להם מזון ודיור. אין להם שירותי בריאות במדינות האם, מדוע הם מקבלים ביטוח בריאות בישראל? הם לא נולדו כאן, ולא הובאו לכאן בכוח. אנו נקבע את התנאים, ומקרב מיליארדי האנשים בעולם, תמיד ימצאו מספר אלפים שיסכימו. ההזדמנות לעבוד בישראל היא דבר אדיר בעיניהם, ואין שום סיבה להטיל מס על האזרחים לרווחתם של הזרים. להיפך זוהי מחויבותה של הממשלה לדאוג כמה שיותר לאזרחיה- ולא לאף אחד אחר. מטרתה של הממשלה צריכה להיות הבאת עובדים זרים לארץ, בתנאים שהכי יטיבו עם אזרחי ישראל.
חברה ללא מדיניות רווחה תזדקק להרבה פחות עובדים זרים. הממשלה כבר הביאה לכאן כמאה אלף אתיופים, ועצמה עיניה לנוכחותם של עוד כ40 אלף אפריקאים בגיל העבודה. אלה כה בלתי מוכשרים שבמחינה כלכלית, הם אף נחותים מהתאילנדים. ללא קצבאות ממשלתיות שיתירו להם להיות מובטלים לנצח, האפריקאים ימצאו פרנסה בחקלאות. עבודות מורכבות מעט יותר, כדוגמת בנייה, יהפכו מעצמן לנחלתם של יהודים עניים מעיירות הפיתוח, שגם הם חייבים לאבד את קצבאות הרווחה עליהן הם חיים- בשביל שייאלצו לצאת לעבוד. חטא גדול ביהדות הוא להסתמך על הקהילה לפרנסתך אם יש ביכולתך לצאת לעבוד.
הרעיון של חברה המסבסדת מהגרים הינו תמוה. האזרחות היא נכס יקר ערך, ואם כבר- הזרים הם אלה שצריכים לשלם כדי לבוא למדינה. ההסדר יכול להיות סכום חד פעמי, או מיסוי גבוה יותר, אבל חייב להיות סוג כלשהו של תשלום מכיוון שהמהגרים מקבלים טובין יקרי ערך מהחברה: ביטחון, תשתיות, כספי רווחה והיכולת להרוויח יותר מאשר שהיו מרוויחים בארצם. אזרחים נהנים מהטבות אלה כירושה. אבותיהם בנו את המדינה ושילמו עליה במיסיהם. מהגרים מעצם טבעם מתעלקים על תנובת המיסים של הדור האזרחים הקודם. אפילו ארה”ב מסרבת כניסה למהגרים שנתפסים בעיניה כמי שיהוו נטל בשנותיהם הראשונות. בטח ובטח שישראל אינה יכולה לאפשר לשטף מהגרים להיכנס לגבולותיה.
מדינות לאום הפכו עצמן לסיבת הקיום של הציבור המתגורר בהן. במקום שהמדינה תשרת את העם, העם משרת את האידיאולוגיה הלאומית. מסיבה זו, המדינה מתנגדת למקרי אי שוויון בשטחה. בעיני המדינה, כל האזרחים שווים מכיוון שכולם מחויבים למדינה. הם חיילים עלומי פנים, ללא קשר למוצאם. לא כך צריך להיות. על המהגרים להוכיח עצמם לאזרחים הקיימים, שהם אדוני הארץ. מהגרים לא זכאים לשום הטבה, ודווקא כדבר התורה, יש לדרוש מהם “מיסים ועבדות.”
לא רק שאל למדינה לסבסד את עובדיה הזרים, עליה אף לגבות מהם בגין הזכות לעבוד כאן. ויזות עבודה צריכות להימכר במכרז.
אין לספק ולו ויזת עבודה אחת לאויבינו הפלסטינים. מדובר ביעד פוליטי בעל חשיבות עליונה שיוביל להתרוקנותה של יהודה ושומרון מתושבים. לא פחות מחצי מליון פלסטינים עובדים בישראל. כמעט ואין פלסטיני בגדה שאינו תלוי בישראל לפרנסתו. כאשר ישראל החלה למנוע פרנסה מתושבי עזה, הרצועה התדרדרה לעידן הברונזה תוך שנתיים. אסור לתת לפועל פלסטיני אחד לדרוך רגלו כאן. העסקתם היא דבר בגידה, שרק מנציחה את הסכסוך. ללא תעסוקה, ניתן להיות בטוחים שתוך דור או שניים הגדה כמעט ותתרוקן מתושבים.
מדינת רווחה מובילה לתבוסתנות.