ישראל לא תשיג הרבה בהפצצת הכורים האיראניים. ההפצצה בעיראק הייתה מוצלחת מכיוון שהתכונית כולה נשענה על כור אחד. אולם גם במקרה זה עיראק התאוששה לחלוטין תוך עשור, ועד למלחמת המפרץ כמעט והשלימה לחלוטין את תוכניתה הגרעינית- שהכתה תדהמה בסוכנויות הביון של ישראל והמערב. הכירו בעובדה, מרבית המדינות די גדולות בכדי להסתיר את פעולותיהן החשאיות, והטכנולוגיה הגרעינית הפכה כיום לכה פשוטה שניתן בהחלט להקימה בסוד. לעצלנים שבינינו תמיד ישנם מוכרים שיספקו את הטכנולוגיה והידע- כגון פקיסטן וצפון קוריאה. עם כסף איראני, סוריה קנתה כור מוכן מהקומוניסטים. בסוריה עצמה לא התבצעה שום פעילות פיתוח, וזמן ההקמה היה קצר מאוד כך שלא היה כל פתח לדליפת מידע.

הבעיה עם איראן היא שזו ראתה מה קרה בעיראק. האייתולות למדו את הלקח והקימו תוכנית גרעינית הסובבת סביב צנטריפוגות ולא כורים. שיטתם הינה פרובוקטיבית יותר: בכורים ניתן בתיאוריה להשתמש גם לשם ייצור חשמל או מחקר גרעיני, אולם נוכחות הצנטריפוגות מעידה אך ורק על רצון לייצר גם נשק. אף אחד לא יטרח לייצר צנטריפוגות כאשר ניתן להשיג מוטות דלק גרעיניים במחירים אטרקטיביים בשוק העולמי- מאותן החברות שבונות את הכורים. העולם הגיב בחריפות לתוכנית הגרעין האיראנית מכיוון שזו אף אינה מנסה להסתיר את מטרותיה. איראן זוכה משני העולמות: היא מעשירה אוראניום בצנטריפוגות מתוך מטרה צבאית גרידא, ובד בנתה כור, המשרת שתי מטרות: הוא נותן לגיטימציה מסוימת לצנטריפוגות, שכביכול מייצרות רק דלק, וגם נותן את האופציה לייצר פצצת פלוטוניום. כל מרכיב מתוכניתה הגרעינית של איראן משרת שתי מטרות, וכל אחד מהחלקים מיותר: הצנטריפוגות והכור משרתים הן מטרות אזרחיות ון צבאיות, ואת המטרות הצבאיות ניתן להשיג גם עם רק אחד מהשניים. בכדי לפזר את ההימור, האיראנים הקימו מפעל העשרה קטן בעיר קום. גם זה משרת שתי מטרות: העשרת האורניום מנתנז לרמה צבאית בסתר, ושימוש ככור חלופי במקרה שנתנז יופגז. אין פלא שקום מוגן טוב יותר מנתנז: איראן הרבה יותר מודאגת מהאורניום המועשר בקום מאשר ממצבורי האוראניום הגולמי בנתנז.

מבחינה הגיונית, אם ישראל טרחה להפציץ את הכור בעיראק- כמובן שהיא תעשה זאת באיראן. ישראל איבדה הזדמנות טובה להפציץ את הכור בבשוהר לפני שהרוסים התקינו בו מטות דלק. אפילו מנחם בגין דאג מדליפת חומר רדיואקטיבי כתוצאה מהפצצת הכור באוסיראק, ווידא להפציץ לפני טעינתו בדלק גרעיני.

הנשורת בבושר לא תהיה רבה: נשק גרעיני טקטי הינו הבחירה היעיל והנקי ביותר במקרה זה, אולם את אותה התוצאה ניתן להשיג גם עם פצצות חודרות בונקרים או פצצות ריק. הנשורת הרדיואקטיבית אינה יותר מתירוץ נוח לא להפציץ את הכור.

קום מציבה אתגר בפני מתקפה אווירית, וצה”ל יהסס להרים מבצע קומדנדו גדול באיראן כנגד סוללות הנ”מ. לא רק שהמתקן מצוי עמוק בהרים, אלא הוא גם קטן מאוד. אם ישראל תפציץ אותו, איראן תמיד תוכל לבנות אותו מחדש בתוך בניין דירות. איראן כבר ניסתה להעשיר אוראניום באמצעות פלזמה, שכמעט ולא מותיר עקבות.
הפצצת הכור בנתנז לא תניב תוצאות ארוכות טווח. ברגע שלאיראן יש יכולת לייצר צנטריפוגות, היא תמיד תוכל לחדש את מלאי הפצצות שלה. לא ניתן להשוות אולם מלא צנטריפוגות לכור מבחינת המורכבות.

יש ידע שלא ניתן להעלים. ישראל אינה מסוגלת לגרום לאיראנים לשכוח כיצד הופכים אוראניום מעושר למתכת ולהעמיס אותו על ראשי נפץ. לאיראן ייקחו כשלוש שנים להתאושש מתקיפה ישראלית. הפעם איראן תפעל מהר יותר, ובמקומות נידחים אף יותר, עם פחות אנשים מעורבים – וייתכן ואף תצליח לשמור על סודיות עד לרגע פיצוץ הניסוי.

הפגזת איראן אינה האופציה הטובה ביותר. עדיף בהרבה אם ישראל תצליח לכרות ברית עם איראן כנגד מצריים, מדינה שבאמת פתחה בשלוש מלחמות מולנו, ובעתיד תפתח במלחמות נוספות. אולם אם תתקבל ההחלטה לתקוף באיראן, אל לישראל להגביל את עצמה בפגיעה רק במתקנים הגרעיניים. על התקיפה להיות מספיק כואבת שתניא את האיראנים מרצון לפתח את התוכנית בשנית.

ישראל שוגה ברצונה להפציץ רק את מתקניה הגרעיניים של איראן. בריטניה וגרמניה הפגיזו את המתקנים הצבאיים זו של זו למשך שבועות לפני שבריטניה הפגיזה ראשונה את ברלין, וזה היה רגע מכריע: בפעם הראשונה החלה האוכלוסייה להטיל ספק במדיניות הנאצים. הפגזת טהרן, ולא סנקציות כאלה או אחרות, מסוגלת להפיל את שלטון האייתולות. האיראנים יגבו את האייתולות רק אם זה יגן עליהם. כאשר הם יראו שהאייתולות דווקא מסכנים אותם- הם יפילו את המשטר.