יש גבול דק מאוד בין פנאטיות לבין ‘זיקה עמוקה לערכים’. רומא הפכה עם הזמן למתירנית ורקובה מבפנים, ונישואי הומוסקסואלים בארה”ב ותהלוכות גאווה בירושלים מבשרים על ימים דומים. אנשים אינם גוף בלבד, אלא גם נפש ונשמה. ערכים הם דבר מקודש. אמריקאי חילוני ככל הנראה יתעב שלטון מלוכני, פוליגמיה או קומוניזם מבלי להקדיש לנושאים אלה מחשבה יתרה. אמונתו בסט הערכים האמריקאי יהיה טוטאלי, וניתן אף לומר- דתי. מרבית האמריקאים ייפגעו ממראה משפחה פוליגמית, ולא ירצו לראות אותה מתהלכת ברחובות ארה”ב. בדומה, יהודים רבים אינם אוהבים לחזות בהומואים צועדים ברחובות ירושלים. פוליגמיה או הומוסקסואליות פרטית אינה עניינו של איש, אך נפנוף בציבור של ערכים אלה אינו מקובל.

חברה יהודית דתית לא תוציא להורג אנשים שמאמינים באבולוציה. מלבד סוגיית ההפלות, הכשרות והעבודה ביום השבת, יהודים דתיים מדמיינים את מדינת ההלכה כדומה מאוד לישראל המודרנית. שלוש סוגיות הינן מהותיות: אדמה, דמוגרפיה וטקטיקה צבאית. לאומנים חילונים מז’בוטינסקי והלאה, בדומה ליהודים דתיים, טוענים שאין לוותר על סנטימטר מאדמת ארץ ישראל לערבים, שאין לאפשר לערבים להפוך לרוב בארץ, וכי על כל תגובה למתקפה ערבית להיות אכזרית עד למידה שתניא אותם מרצון להשיב.

יהודה, אותה מכנים הגויים “הגדה המערבית”, הינה טריטוריה יהודית מרכזית. על שטחה הייתה ממוקמת ממלכת יהודה העתיקה. היא הייתה ביתם של שלוש האבות, הנביאים והמלכים. גם האמריקאי החילוני ביותר יסרב להצעה סינית נדיבה לקנות את הבית הלבן. יהודה גם היא אינה פתוחה למשא ומתן בראי יהודים לאומנים ודתיים.

רצועת עזה פחות חשובה מבחינה אידיאולוגית, אך אין לוותר עליה מבחינה אסטרטגית. עזה פלסטינית תחלק את ישראל לשתיים לאורך הכביש שבינה לבין הגדה. היא תשמש חזית בעבור קיצונים מצרים בפעולותיהם נגד ישראל. מצריים הולכת והופכת לשחקן בזירת הטרור, כעת שאספקת התחמושת לעזה מגיעה כולה משטחה.

רמת הגולן חשובה מאוד אסטרטגית, אך הסיבה המרכזית שלא להחזיר את השטח היא הגינות אנושית בסיסית. ישראל הדפה את התוקפנות הסורית כבר שלוש פעמים, והשטח הורווח ביושר. להשיבו לסוריה יהווה בגידה בחיי החיילים שמתו בקרבות על הרמה. הגולן כלל אינו חשוב לסוריה, אשר התנגדה לקיומה של ישראל הרבה לפני שזו כבשה את הגולן. סוריה הינה אויבת לישראל ותמיד תהיה כזו, ללא קשר להסכמי שלום- אשר קיימים על הנייר בלבד. הגולן מספק לישראל את מינימום העומק האסטרטגי הדרוש להישרדות המדינה הקטנה.

התעמולה הישראלית משתיקה את הבעיה הדמוגרפית הקשה. אחוז הערבים באוכלוסיה היהודית הינו נמוך זמנית באופן מלאכותי בשל ההגירה הרוסית המבוגרת. אלה אינם מתרבים. לעומת זאת, מבין הגילאים 0-9, מונים כיום הערבים 32 אחוזים מהאוכלוסייה- אחוז שרק עולה. תוך שלושים שנה, הערבים יהוו את הגוש הגדול ביותר בכנסת, וככל הנראה גם הרוב. זה יסמל את קצה של המדינה היהודית. “ישראל” כדמוקרטיה עיוורת הסובלנית כלפי יהודים היא חסרת כל משמעות. אם זו המדינה בה אנו חפצים, עדיף שנהגר כולנו לארה”ב או אוסטרליה מאשר לחכות ליחס מוסרי מצד הרוב הערבי. הפתרון היחידי הוא טרנספר לערביי ישראל והגדה. חובה להעביר אנשים אלה לירדן, שם הפלסטינים כבר מהווים רוב דמוגרפי.